חינוך יציבה ואיזון מיני בחינוך: מבוא
מוטו: ככל שאהיה קיצוני בהיגדי ,לעולם לא אוכל להשתוות לקיצוניות המעשה.
מאמר זה הינו ראשון מתוך עשרה מאמרים בנושא חינוך חד מיני וחינוך יציבה. לא רק היענות לאתגר אותו מציבה רשת מאמרים, אלא גם הזדמנות להצגת נושא חם ואקטואלי המעסיק אותי זה זמן רב. קודם כל ממניע אישי: יש לי שלושה בנים במערכת החינוך. בן ראשון עולה לט', בן שני עולה לז', בן שלישי עולה לכיתה ד'. בניהם הם סוגרים עד עכשיו 17 שנה של חינוך בבית הספר, וביני ובין רעייתי שתחיה תשע שנים של כפיפות לחוק חינוך חובה בישראל. המשותף לכולנו: כולנו יודעי קרוא וכתוב, כולנו דור מי יודע כמה ליודעי קרוא וכתוב, ולכולנו יש עקמת. המפריד בייננו ההורים ובין הצאצאים הוא אחד: לבנים לא היה עד עכשיו מורה מחנך, אפילו לא אחד. כל חינוכם הממלכתי-חילוני, מהגן ועד עכשיו, נמסר להם בידי נשים בלבד. מטרתם של המאמרים הבאים היא לבדוק אם יש קשר בין חינוך יציבה וחינוך חד מיני. על פניו וודאי שיש קשר: שניהם מתרחשים בכיתת הלימוד הממלכתית-חילונית.
זה כבר כמה שנים שאני כותב ופועל בנושא חינוך היציבה. בהתחלה הייתי ממוקד בנושא עצמו: מהו חינוך יציבה. אני המצאתי את צרוף המילים הזה, ועל כן כבר שלוש שנים שאני ממלא את רובו של הדף הראשון בגוגל שעונה לצירוף המילים חינוך יציבה. עד הדף הרביעי בערך. אחר כך עברתי לצרופים אחרים: חינוך יציבה וישיבה נכונה, חינוך יציבה והפרעות קשב וריכוז, חינוך יציבה ומופע הזעם המחזורי. גם את הביטוי האחרון אני המצאתי. אני יודע שאני מקדים את זמני: המושג חינוך יציבה אינו שגור בפיהם של רבים, ומופע הזעם המחזורי הוא בכלל משהו שהרוב אינו בשל להתייחס אליו ולהודות בו. אלא שמניסיוני בהדרכות תיירותיות וחינוכיות מול אנשים אני יודע שכל אחד מבין אותו ומזדהה עימו בדרך כזאת או אחרת. לרוב בעווית קלה של שרירי הפנים או החלפת מבט חטוף בין בעל ורעייתו. לילדים הוא בלתי מובן לחלוטין, אך כשמסבירים להם הם מזהים מייד את הנושא.
במשך זמן רב הייתי עסוק בנושא חינוך היציבה לעצמו: הקשר בין יציבה ובין חוק חינוך חובה בהיבט של שעות ישיבה בכיסא והשפעתן על היציבה(15000 שעות ישיבה בכיתה לכל בוגר חוק חינוך חובה), השלכות על בריאותו הנפשית והגופנית של בן המאה העשרים והמאה העשרים ואחת, ומחשבות על פתרונות לבעיית הליבה: כל הקניית השכלה וקודם כל ידיעת קרוא וכתוב מותנים בסך שעות של ישיבה בכיסא כתנאי לרכישת ההשכלה. ולכל שעת ישיבה בכיסא יש מחיר של גוף ונפש. כי האדם הוא תוצר טבעי של הטבע, והכיסא הוא תוצר של מחשבת האדם. האדם הוא תוצר של הצלחה אבולוציונית, הכיסא הוא תוצר של חשיבה איקלידית-טכנולוגית. אם תשאל מישהו האם הטלוויזיה או המכונית או גילוי החשמל משפיעים על חיינו, כל בר דעת יאמר לך מייד שכן. אם תשאל את אותו אדם האם הישיבה בכיסא משפיעה על חיינו,והכיצד, תגלה שהתשובה היא הפתעה. כי אנשים לא שואלים את עצמם את השאלה הזאת. גם לא אקדמאים ורופאים. זהו ההסבר מדוע אני מקדים את זמני. כי אף אחד לא שאל את השאלה הזאת לפני. היו שאלות אחרות, כלליות הרבה יותר, כמו מהי השפעת חיי בית הספר על השלד והיציבה, מה הקשר בין למידה בבתי ספר ציבוריים ובין מחלות כמו עקמת וסוכרת, אסטמה ולאוקמיה, אלימות והתנהגות אנטי חברתית, והן הוצגו על ידי רופאים ופדיאטרים כבר בסוף המאה ה19 באירופה וארה"ב, אך הן נדחקו והודחקו, ומאז נסתם עליהן הגולל. (החל מסוף מלחמת העולם השנייה). רק בעשור האחרון שוב עולות השאלות וצפות, ורק בשנה האחרונה החלה מנשבת לחישה במסדרונות משרדי הממשלה העוסקים בחינוך ובריאות הציבור: הישיבה בכיסא משפיעה עלינו. אפשר אף שהישיבה בכיסא היא הגורם המשפיע ביותר על בריאותנו והתנהגותנו החברתית.
לציון לשבח ראויים דווקא מספר סטודנטים מאוניברסיטת טהרן ומספר כוהני שינטו מיפן: הראשונים כתבו עבודת דוקטוראט בנושא הישיבה בכיסאות לצרכי לימוד, האחרונים ערכו סימפוזיון בין לאומי על הכנסת הכיסא אל מקדשי השינטו כאמצעי של קירוב הדת לצעירים . בין לבין, היחידים שבאמת נענים בגוגל למושג posture education הינם מספר מועט של מורים לשיטת אלכסנדר במחקרי שדה של אוניברסיטת קיימברידג', על הקשר האפשרי בין חיי בית הספר היסודי, יציבה ולקויות למידה. עדיין לא מתוך הצגת השאלה הישירה " האם הישיבה בכיסא משפיעה עלינו והכיצד" אך כבר קרוב למדי. הסיבות העיקריות להדחקה הן שתיים:
הראשונה היא היעדר פיתרון. הישיבה בכיסא היא תנאי לידיעת קרוא וכתוב ,וגם במדינות עולם שלישי בהן הכיסא אינו שכיח בחיי היום יום,עדיין כיתת הלימוד בכל העולם מאוכלסת בכיסאות, שולחנות, לוח קיר. הישיבה בכיסא היא תנאי לקיומה של כל חברה טכנולוגית. חוק חינוך חובה הוא החוק היחיד בתבל שמקובל על כל מדינות העולם.
הסיבה השנייה: החל מן השנה השנייה ללימודים, כלומר כיתה ב' וגיל 6-8, הישיבה בכיסא היא כבר טראומה של היציבה, ויש לכך מופע יציבתי-גופני ברור. מאחר שהיציבה מחברת בין הגוף והנפש, הטראומה היא גם נפשית, והיא נושאת בחובה את התסמין העיקרי שיש בכל טראומה: הדחקה, השכחה, אי רצון של המודע והתת מודע בהצפה והתמודדות.
השנים האחרונות שלי ושל רעייתי כהורים לבנים במערכת החינוך בישראל הציפו שאלה נוספת, אשר קשורה לגמרי לחינוך היציבה: מהי השפעתו של חינוך חד מיני בבית הספר על נפש האדם(הישראלי) ויציבתו? חינוך חד מיני הוא כזה הנמסר על ידי מין אחד בלבד. בישראל, ברוב כמעט מוחלט של בתי ספר בפריפריה וקצת פחות במרכז, יש רק מורות מכיתה א' ועד ח'. ישראל יוצאת דופן בעניין הזה בין כל אומות העולם במידת המוחלטות.
מהי תבנית הנפש של אדם אשר עיקר חינוכו ועיצובו, ערכיו והרגלי התנהגותו עד גיל 14מועברים בידי נשים בלבד? מהי תבנית הנפש של חברה המקיימת מציאות זאת כבר ארבעים שנה?
הכיצד משפיע הדבר על התנהגותנו בעתיד ובהווה בהקשרים שונים: מדיניות ובטחון, כלכלה, הפרעות התנהגותיות ומיניות, ובעיקר, האם החיבור בין העדרו של חינוך יציבה מושכל-פדגוגי- ממלכתי ובין חינוך חד מיני, יש לו השלכות שהינן סמויות מן העין, אך נטועות עמוק במציאות היום יומית של חיינו כאן?
איני מתחייב למקצועיות שקולה וגישה אקדמאית קרירה.
צפריר רובין: מורה לחינוך יציבה בטאי צ'י ושיטת אלכסנדר. מדריך טיול טאי צ'י יציבה בטיילת המכתש, מצפה רמון.
